עור צח
עיניים סוחפות
אני לא מתכוון לגעת
רק לראות
את פרח
בשדה של טעויות
שאני חייב ללכת בו כדי להפטר מאשליות
את כנראה לא יודעת
שאת נוגעת בי עם קרניים של אור
אני רוצה לאחוז אותך
לתפוס אותך בכל כוחי להגיד לך שהכל יהיה בסדר
ולקטוף אותך החוצה, איתי
אני רוצה להציל אותך
אבל הכל בסדר, בעמק
הכל בסדר
אני טובעת בם
רגע אחרי רגע נרדמת על פני ים
ניסיון אחרון לקבור את הטירוף
להעלם מכאן
להשתיק את הרעש
אולי זה(לא) הזמן
והם בוחרים אותי
רגעים קטנים של דמיון מושלם
משכיחים בי את הכל, דוחפים
להעלם מכאן
מגבירים בי את הרעש
אני טובחת בם
אין מספיק חופש בחוקים
אין מספיק סיבות בתוך ההיסוסים
אין מספיק מקום בתוך החרטה
בלי למידה, אין דרך
וזה שמר עליי
אי ידיעה רק לא לחלום
להצדיק את הכעס ולעמוד במקום
רעבה למסע אבל עמוק באדמה
והנה שוב הלילה יורד
עכשיו חושך ממלא את שדות המלח שמקיפים את אישוניה
כמו מחט מלאה בדיו היא חודרת מבעד לשכבות של תודעה
אל מעבר למה שהיא אי פעם העזה לחשוב שהיא יודעת
צובעת הכל בשחור וצהוב ויוצאת מחומשת להחיות תסקרנות שגוועת
סקרנות שגוועת
ברחוב
הבל פיו של המוות קרוב
שנאה שבאוויר מעודדת אותה לחשוב
השכינה חושפת את עצמה ופתאום
מתפוגג החושך מעיניה
ובעוד אני טובע ערום בשלולית של כלום
היא באה ומושה אותי אל ההוויה
(הקיום)
לא עוד תכלית בדויה או תלית שחורה שמתעקשת להיות תכלת
לא עוד גאווה מכונסת או חירות מאופקת שהתרגלנו לשכוח
עכשיו סכינים מתעופפות ברוח
בולענים פרוסים על כל השטח
אנחנו פוסעים חסרי מנוח בדרך לשומקום
הנוף משתלט והופך להיות עורק החיים בעולמה הפנימי
אור אינסופי חזון ריקני
חושך נפלט מארובות עינייה אל תוך איור שאמור לבטא את נבכי נשמתי
צובע אותו בשחור פחמי
זולג אל תוך הרוח ממכר כל חתיכה חיה שבי
מהיום והלאה לא משנה לאן תסתכלי אהובתי זה רק את ואני
את ואני
עכשיו יותר מתמיד,
אני רוצה להאמין בזה
לוחמת וחולמת
רוצה להיות מוארת
או לפחות קצת להבין את זה
אין מספיק חופש בחוקים
אין מספיק סיבות בתוך ההיסוסים
אין מספיק מקום בתוך החרטה
בלי למידה, אין דרך
אין מספיק חופש בחוקים
אין מספיק סיבות בתוך ההיסוסים
אין מספיק מקום בתוך החרטה
בלי למידה, אין דרך