היי זה שוב אני, גם בפעם שעברה הבטחתי זה זמני, ונכון שאמרתי לך שלא תפגע, אבל כוסעמק העיניים זה היה בלתי נמנע.
נשבע רציתי שיהיה טוב, זוכר איך שאמרת לי ״נמאס לי מלכאוב״.
הפעם זה קשה יותר גדול יותר החוב, ואם לומר את האמת אנל׳א בטוח שנשרוד.
אחרי מה שעברנו ונשברת לרסיסים, נתתי לך מילה שמעכשיו לא מרגישים, נאהב רק את עצמנו, נישאר כאן בטוחים, אבל זיינתי לך תשכל ושנינו כאן בוכים.
זה לא היה בכוונה, האמנתי באמת שהתמונה איתה שלמה, שאלתי גם אותה אם היא תשמור עליך טוב והיא אמרה בלי להסס: "יפה שלי אין לך מה לדאוג״.
אבל בסוף:
אנל׳א יודע מה יהיה איתי, הלב שלי לא מאמין כבר לעצמי, ואם לומר את האמת אני מרגיש בדכאון, הלב כבר לא קיים ואין תשובה או פתרון.
אנל׳א סומך כבר על עצמי, חשבתי באמת שהיא תמיד תאהב אותי, בסוף אחרי שבועיים היא הייתה כבר עם אחר, אנלא חושב שיש לי עוד שבועיים במצבר.
היא הבטיחה שיהיה לך בית ותשמור חזק, אמרה שבאמת מבחינתה זה לא משחק, היא גם אמרה שהיא יודעת איך לפתוח את הפקק, לאהוב להעצים אותך יותר מכל אחת.
והיא ביקשה שאני אבטיח, שגם אחרי אחרי המלחמות בסוף נצליח, נתתי לה מילה והורדתי חומות, אף לא שיקרתי לעיניים הירוקות.
ועובדה שלא שיקרתי, נתתי לה מילה וגם עמדתי, רוצה לשמוע את החלק הטראומטי?
כמו שנתתי לה בחיים לא נתתי, אבל עכשיו זה מרגיש שכבר מתתי, והגופה שלי מסתובבת בעולם בלי הנשמה שלי.
אבל בסוף:
אנלא יודע מה יהיה איתי, הלב שלי לא מאמין כבר לעצמי, ואם לומר את האמת אני מרגיש בדכאון, הלב כבר לא קיים ואין תשובה או פתרון לא.
אנל׳א סומך כבר על עצמי, חשבתי באמת שהיא תמיד תאהב אותי, בסוף אחרי שבועיים היא הייתה כבר עם אחר, אנל׳א חושב שיש לי עוד שבועיים במצבר.